החלטה בתיק בש"פ 1258/12

           לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרם של המשיבים במאה וחמישים ימים, החל מיום 19.2.2012 או עד למתן פסק דין בתיקים תפ"ח 34337-05-11 ותפ"ח 49121-07-11 (תיקים מאוחדים) בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

           נגד המשיבים הוגש כתב אישום מאוחד ומתוקן הכולל אישומים בשורה של עבירות חמורות כגון קשירת קשר לביצוע פשע; חבלה בכוונה מחמירה; היזק בחומר נפץ ועוד. למשיב 1 אף יוחסה עבירה של ניסיון לרצח.

           המשיב 1 הוא עו"ד ויזם של פרויקט שיפוץ מבנה שעתיד לשמש כמרכז לימוד של כת הסיינטולוגיה (להלן: מבנה הסיינטולוגיה). בתקופה הרלוונטית העסיק המשיב 1 את המשיב 2 ואחרים כעובדים במבנה הסיינטולוגיה. על פי האישום הראשון, קשר המשיב 1 קשר לפגוע במנהל אגף רישוי ופיקוח על הבנייה בעיריית תל אביב-יפו (להלן: מנהל האגף), לאחר שזה מצא כי במבנה הסיינטולוגיה מתקיימות חריגות בניה, והורה על הוצאת צו הפסקת עבודה. בעקבות קשירת הקשר הונח מטען חבלה מתחת לרכבו של מנהל האגף וכתוצאה מכך נפגעו כלי רכב שהיו באזור ונגרם נזק לבית סמוך. על פי האישום השני קשרו המשיבים 1 ו-2 קשר לפגוע במנהל האגף. לשם כך, שילם המשיב 1 כסף למשיב 2 ולאדם נוסף בשם רמזי (להלן: רמזי) והם התחפשו לשוטרים, נסעו למקום עבודתו של מנהל האגף, עצרו את רכבו וביקשו ממנו רישיונות. בעת שביקש מנהל האגף להציג רישיונותיו תקף אותו המשיב 2 באמצעות שוקר חשמלי והכה אותו בפניו ופצע אותו. לאחר מכן נמלט המשיב 2 מהמקום. כתוצאה מכך נפצע מנהל האגף בשפתו, וסבל מחבלות בלסת. על פי האישום השלישי קשר המשיב 1 קשר עם רמזי ואחרים לתקוף את בן זוגה של גרושתו (להלן: כהן). כתוצאה מכך הותקף כהן במכות אגרוף עד אשר הצליח לברוח. על פי האישום הרביעי קשר המשיב 1 קשר עם רמזי ואחרים לתקוף את כהן אך ניסיונותיהם, שכללו המתנה מחוץ לביתו מצוידים בסכין ובאקדח מים מלא בחומצה לא צלחו. על פי האישום החמישי קשרו המשיב 1 ו-2 קשר עם רמזי ואחרים לפגוע בכהן עת יגיע לתל אביב. גם ניסיון זה לא צלח. על פי האישום השישי קשר המשיב 1 קשר עם רמזי ואחרים לרצוח את כהן. במסגרת הקשר מסר המשיב 1 לאחרים מידע אודות רכבו של כהן, והאחרים ייצרו והרכיבו מטען חבלה. על פי האישום השביעי קשר המשיב 1 קשר לרצוח את ע.ש. בין היתר באמצעות הרכבת מטען חבלה שיוצמד לרכבה. על פי האישום השמיני קשר המשיב 1 קשר עם המשיב 2 , רמזי ואחרים להצית את מבנה הסיינטולוגיה.יצוין כי חלק מהמבנה אכן הוצת. על פי האישום התשיעי קשרו המשיבים 1 ו-2 קשר להצתת מבנה הסיינטולוגיה פעם נוספת. ניסיון זה לא צלח. האישום העשירי אינו מתייחס למשיבים בענייננו. על פי האישום האחד עשר קשר המשיב 2 קשר לפגוע באדם נוסף באמצעות רימון. במסגרת זו רכש רימון והעבירו לרמזי. על פי האישום השניים עשר קשר המשיב 2 קשר לרכישת רימונים ולביצוע עסקה בקשר לרימונים. על פי האישום השלוש עשרה, בעת ששהה המשיב 1 במעצר ניסה לשדל אנשים ששהו עמו במעצר, לרצוח אדם נוסף והביע נכונות לשלם סכום גבוה על כך. על פי האישום הארבע עשרה פנה המשיב 1 לאדם ששהה עמו במעצר וביקש ממנו לרכוש עבורו כלי נשק ולהטמינם בחצר ביתו של רמזי במטרה לבצע עסקה עם רשויות התביעה, במסגרתה בתמורה למסירת מיקום כלי הנשק יקבל המשיב 1 הקלה בתנאי שחרור והעונש. על פי האישום החמישה עשר פנה המשיב 1 לאדם נוסף והציע לו סכום כסף נכבד עבור הדחת עדי תביעה.

           ביום 19.7.2011 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב 1 עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו (מ"ת 34210-05-11 כבוד השופט צ' קפאח ). זאת לאחר שנמצא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית רחבה להרשעתו וכי מסוכנותו "עולה וזועקת מכל תג ותג בכתב האישום" ואין כל אפשרות לאיין אותה באמצעות חלופה. ביום 13.12.2011 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב 2, בהסכמתו, עד לתום ההליכים נגדו (מ"ת 34201-05-11 כבוד השופט צ' קפאח). לאחר מספר דחיות לצורך קבלת חומרי חקירה והוצאת תעודות חיסיון, ביום 22.11.2011 כפרו המשיבים 1 ו-2 בכתב האישום המתוקן. בית המשפט קבע עשרה מועדים לשמיעת ראיות כולם בין התאריכים 28.2.2012 ל- 24.4.2012 היינו במסגרת 90 הימים הבאים. ביום 2.2.2012 הוגש תיק מוצגים בהיקף של 15 קלסרים לבית המשפט המחוזי.

           משלא הסתיימו ההליכים ובחלוף תשעה חודשים, עתרה המבקשת להארכת מעצרם של המשיבים. לטענתה, מסוכנותם של המשיבים, הנלמדת מריבוי המעשים המיוחסים להם, רבה. היא מדגישה כי מדובר בעבירות אלימות חמורות וקשות ביותר. עילת מעצר נוספת, קמה לטענתה ביחס למשיב 1, מכוח חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט על ידו. זאת לנוכח תכנונו לכאורה לפגוע בעדי תביעה בהיותו עצור בתוך מתקן מעצר. בנוגע לקצב התקדמות ההליך בעניינם של המשיבים טוענת המבקשת כי שמיעת הראיות טרם החלה בין היתר בשל בקשות דחייה מטעמם (לצד קשיים בקבלת תעודת החיסיון). עם זאת לדבריה, כעת קבועים עשרה מועדים במסגרת הארכת המועד המבוקשת וכן יש להניח כי יקבעו מועדים נוספים במסגרתה. נוכה האמור, ונוכח היקפו ומורכבותו של התיק היא מבקשת להורות כי מעצרם של המשיבים יוארך ב-150 ימים לפי סעיף 62(ב) לחוק המעצרים.

           בדיון שלפניי, הודיע בא כוח המשיב 1 כי הוא מסכים להארכת המעצר, אך לא למשך תקופת הזמן המבוקשת - היינו 150 ימים. מאחר ושמיעת הראיות טרם החלה וזאת לאחר שחלפו תשעה חודשים מיום מעצרו, יש מקום לטענתו לאפשר המשך פיקוח אפקטיבי על ההליך ועל כן הוא מסכים להארכת מעצרו ב-90 ימים בלבד.

           בא כוח המשיב 2 מתנגד לבקשה. לטענתו יש לשקול בעניינו שחרור לחלופת מעצר. זאת לנוכח עברו הפלילי הנקי, היעדר מעורבותו בניסיון לרצח - בשונה מיתר הנאשמים בפרשה - וכן מאחר והסכמתו הראשונית למעצר ניתנה רק לגבי חלק מהאישומים. הוא מוסיף, כי למעשה הוא נמצא במעצר מזה 11 חודשים שכן מעצר הימים ארך כחודשיים. לבסוף, עותר המשיב 2 להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי, אשר יורה על קבלת תסקיר בעניינו ויבדוק אפשרות לחלופת מעצר שתאיין את המסוכנות שלו.

           לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, מסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל חלקית במובן זה שמעצרם של המשיבים יוארך בתשעים ימים בלבד.

           כידוע נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר (ראו סעיף 61 לחוק המעצרים). זאת, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר. שהרי, עם התמשכות ההליך, הולך וגובר משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל: בש"פ ‎1150/01 מדינת ישראל נ' נמרודי, פ"ד נה(3) 232 (2001)). ואולם, במקרים מסוימים, בהתחשב בקצב התקדמות ההליך; באופייה של העבירה ; ובמסוכנותו של הנאשם, אין לבית המשפט מנוס אלא לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר לתקופה נוספת. כיום, מכוח סעיף 62(ב) לחוק המעצרים, עומדת לבית המשפט האפשרות להאריך מעצרו של נאשם אף לתקופה של 150 ימים נוספים. זאת, אם נוכח כי בשל מורכבותו של התיק או ריבוי של נאשמים, עדים או אישומים לא ניתן יהיה לסיים את המשפט בתוך 90 ימים נוספים.

           בענייננו, עיון בכתב האישום מלמד כי למשיבים מיוחסים שורה של מעשים שמספרם וחומרתם אינם מותירים מקום למסקנה אחרת מלבד זו המייחסת להם מסוכנות גבוהה ביותר. הנסיבות המתוארות בכתב האישום מלמדות כי ביצוע העבירות לכאורה היה כרוך בתכנון ומחשבה והתאפיין בנחישות להביא לפגיעה באדם ולגרום נזק למבנה הסיינטולוגיה.

           בהתייחס לטענות המשיב 2 אומר, כי לא שוכנעתי שיש מקום להבחין בינו לבין המשיב 1. מכל מקום, ככל שיש בפיו טענותיו כלפי עצם קיומה של עילת מעצר בכלל זה גם לקיומה של אפשרות לאיין מסוכנותו באמצעות חלופה רלוונטית, הרי שפתוחה בפניו הדרך לפנות לבית המשפט המחוזי בהליך המתאים לכך. כל שיש לשקול בענייננו הוא, כי בהינתן קיומה של עילת מעצר, האם חלוף הזמן והימשכות ההליך מצדיקים את שחרורו.

           על כן, לנוכח חומרת העבירות, ומשנקבעו עשרה מועדים לשמיעת ראיות בתוך תקופת הזמן הקרובה שבעטיים קיים סיכוי ממשי להתקדמות ההליך, מצאתי לנכון להאריך את מעצרם של שני המשיבים.        

           עם זאת, מאחר שהתקופה עד לתחילת שמיעת הראיות בתיק ארכה זמן רב, מקובלת עליי טענת בא כוח המשיב 1 שלפיה אין מקום בשלב זה להורות על הארכת מעצר למשך תקופה ארוכה יותר. הגם שאין ספק כי מדובר בתיק מורכב ששמיעתו צפויה לארוך זמן רב, מצאתי כי בנסיבות המקרה הנוכחי נכון יהיה לאפשר המשך מעקב נוסף על קצב התנהלותו בתוך תקופת הזמן של תשעים ימים. זאת כמובן, תוך תקווה כי הצדדים יעשו כל שביכולתם, בהתחשב במגבלות הקיימות, על מנת להביא את התיק לידי סיום עד לתום תקופה זו.

            לאור האמור, אני מאריך בזה את מעצרם של המשיבים, בתשעים ימים, החל מיום 19.2.2012 או עד למתן פסק דין בתיקים תפ"ח 34337-05-11 ותפ"ח 49121-07-11 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם.

           ניתנה היום, כ"ב בשבט התשע"ב (15.2.2012).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שצ+הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il